טיפול בהתמכרויות
ההתמכרות של הדס לעישון קנאביס הרסה כמעט כל חלקה טובה בחייה. היא מצאה עצמה בודדה בדירתה, עבד לצורך הכפייתי שלה, שגדול ממנה וחזק ממנה. בהתחלה היא עישנה מעט, פעם בחודש, בערב, עם חברים. כשפוטרה, בזמן הקורונה, נכנסה למשבר כלכלי והעישון, אמנם הכביד עליה כלכלית אך העניק לה את זמן הרגיעה היומי לו היתה זקוקה. היא לא יודעת להניח את האצבע על הנקודה בה הרגישה שהיא מאבדת שליטה. מלסיים יום נוסף בבידוד עם שאכטה, ללא להצליח להתחיל את היום בלי לעשן, לא להצליח לרדת לבית המרקחת, למכולת, לכניסה לבניין, בלי לעשן. ובהמשך, כשנגמר הסגר, לא להצליח לפגוש אנשים בלי להשביע את הרעב הזה.
הבדידות שכפתה עליה הקורונה, המיעוט במפגש חברתי, והעובדה שמרבית חבריה מעשנים ולא רואים בקנאביס סכנה, אלא להיפך, מקור לאושר ולרגיעה, הקשתה עליה ועל הסביבה להבין שיש בעיה. מתישהו, חברתה הקרובה ושכנתה שרית, הבינה שמשהו לא בסדר. היא הושיבה את הדס לשיחה ולא תיארה לעצמה שהשיחה תסתיים במריבה קולנית. אבל זה מה שקרה. הדס נחרדה מהכניסה של שרית למרחב הסודי והאפל שלה. היא הרגישה חשופה וחלשה ולא היתה מסוגלת לתפוס את החבל שזרקה לה חברתה. שרית נרתעה ונאבקה עם עצמה לא להתרחק מחברתה, ששקעה לנגד עיניה בבור עמוק.
לילה אחד, שרית שמעה דפיקה בדלת. הדס עמדה שם. בוכה. "אני צריכה עזרה". שרית נזכרה בקורס שעברה באוניברסיטה, במסגרת הלימודים, על התמכרויות. היא זכרה שנאמר שם שיש חלון הזדמנויות, קצר, זמני, שיש לתפוס אותו כשהוא נפתח ולפנות לטיפול בהתמכרויות. היא ישבה עם הדס כל הלילה ולמחרת בבוקר יצרה קשר עם מכון גמילה באזור מגוריהן. הן באותו יום, לפנות ערב, מהר מהר, לפני שהדס תתחרט.
להדס הותאמה תכנית טיפול בהתמכרויות שהמרכז בה הוא נתינת מענה לבדידות המכאיבה בה היתה שרויה. היא לקחה חלק בקבוצת תמיכה, בה ישבו אנשים כמוה, שזקוקים נואשות לעזרה, לנתיב ליציאה מהסבל אותו הם חווים זמן כה רב. סוף סוף היא הרגישה שיש מי שיקשיב ויבין.
במסגרת הטיפול היא קיבלה כלים אישיים לעבודה עם דפוסי החשיבה שהובילו אותה לכלא בו היתה כלואה. היא למדה להתבונן על אותם דפוסים, לזהות אותם ולעבוד איתם. זו עבודה קשה, תהליך מפרך עם עליות וירידות, אך התמיכה שהיא קיבלה מאנשים כמוה וממטפלים מסורים והבחירה שלה, כל יום מחדש, לבחור בטוב, עבורה, אפשרה לה להחלים, להתמודד עם המשבר הזה ולחזור לחיים.
