נעם לוי מקבוצת קריית טבעון כתבה לנו על החוויה שלה מקורס הצלילה שעברה במנטה בחג חנוכה האחרון:
אז מה זה היה בעצם? מה למדתי מהחמישה ימים האלה ?
מה זה הדבר הזה שגרם לי לרצות לבוא שוב ושוב ולא להפסיק לצלול ?
אני חושבת שזה בעיקר ההתמודדות , למרות שבהתחלה , לא הייתי בטוחה בעצמי , וגם קצת פחדתי - אם יהיו בעיות , או אם אני לא יצליח לעשות משהו כמו שצריך …. בסוף סיימתי את הקורס , ואפילו ממש נהנתי !
בהתחלה , כשרק ניסיתי לצלול , לא הצלחתי להתאזן , צפתי , ועשיתי כמעט כל דבר אפשרי שלא עושים. אפילו עלתה בי המחשבה: "אולי צלילה זה לא בשבילי?" אבל אחרי כמה ניסיונות הבנתי , שהכל עניין של התנסות , שוב ושוב עוד שמצליחים , וכמו כל דבר בחיים , גם זה לא בא בקלות…
נכון , יש תרגילים שלא אוהבים , ולפעמים זה קצת לא נעים שהמדריך צריך לבקש ממני שוב ושוב לעשות \ לא לעשות דברים מסויימים , אבל בסוף מתרגלים להכל , מצליחים להבין איך מתאזנים , ולמה לא צריך להזיז את הידיים , מצליחים להבין , שאולי זה קצת משעמם , אבל גם ללמוד תיאוריה זה חשוב, חשוב לדעת מה בעצם אנחנו עושים..
אולי גם הניתוק הזה מהעולם , ניתוק מוחלט , אני והים , בלי רעש , בלי למהר , יש זמן להסתכל מסביב , ולראות דברים שבחיים לא ראיתי קודם , דברים שבלי הצלילה גם לא הייתי רואה..
פתאום לקלוט , שאני מתחת לים , ואני נושמת , שאני מסתכלת למעלה , ולא רואה איפה המים נגמרים , מסתכלת על המד-עומק ומגלה שתוך דקות ירדתי 10 מטרים מתחת לים , בלי להרגיש בכלל.
להרגיש מכורה , מכורה למים , מכורה למראות , מכורה לשקט , מכורה לצלילה .
לזכור רק את הדברים הטובים שהיו , לא לחשוב על הלחצים באוזניים או הבלאגן באיזון , לחשוב רק על כמה טוב לרדת קצת מתחת למים , עם כמה חברים , ומדריך אחד , כדי שבכל זאת אני לא אעשה
יותר מדי שטויות…
זה גם החוויה , לעשות משהו יוצא דופן , להיכנס לעולם לא מוכר ..
אז איך אפשר לסכם ?
נהנתי מכל רגע , למדתי דברים חשובים על עצמי , גיליתי את העולם המדהים שיש מתחת למים , קיבלתי תחביב לחיים , תחביב שאני בוודאות לא הולכת להפסיק..
עכשיו כל מה שנשאר להגיד זה תודה , תודה למדריכים שלימדו אותנו , שהיה להם סבלנות אלינו , שלא נתנו לנו להרגיש שאנחנו לא יודעים כלום..
אני בחיים לא אשכח את מה שעברתי בחמישה ימים מדהימים של הקורס , אחת החוויות הכי גדולות שחוויתי!
מנעם לוי , קרית טבעון , חנוכה 2009
