ביום שמש חם ובהיר אחד בועז זורק לי; אתה בא לחופשיות?
אני עונה; בא למה?
צלילה חופשית! הוא עונה.
טוב אני אומר, בוא ננסה; בועז מגיע עם סנפירים ארוכים ומשקולות מינימאליות ומתחילים;
הוא עולה מקרקעית בעומק של 30 מטרים ואני חושב לעצמי; איך הוא ירד לשם?
הבנתי שזה עניין של טכניקה והתמדה.
אט אט התחלתי גם אני להעמיק והרגשתי שקט אמיתי, בלי בועות חופשיות, טוהר, רק אני והמים. אני מתרכז, עוצם את העיניים וכשאני מוכן, אני פותח אותם ומגלה לפני מראה כחול של קרני שמש נשברות, ממש אל תוך הכחול המדהים הזה. עוד נשימה, פמפום לפני העמקה, אני יורד בצלילת ברווז והנה אני שם, מרחף בחלל; כחול מעלי, מתחתי ומכול כיוון עד לשלב גירוי הנשימה ואז אני עולה. במטרים האחרונים אני לא זז, החליפה מטיסה אותי למעלה, כמו טיל אבל של טובים לשמיים.
כמו כל דבר שאני אוהב, אני תמיד רוצה לדעת יותר; גיליתי למשל שיכולת הריכוז שלי השתפרה פלאים בזכות הריכוז שאני משקיע לפני הצלילה, אני מרגיש שכולי שם, מסור.
לרוב, אני צולל עם חברתי הטובה עדי ברוך, עד מהרה אני והיא הבנו, שאנחנו רוצים להעמיק את יכולתנו ונרשמנו לקורס צלילה חופשית, אצל אחד ממייסדי FDI בישראל אלון ריבקין.
בעזרת הדרכה מקצועית והמון רוגע ויוגה, למדנו לשמור אחד על השנייה במים, להיות צוללים יותר בטוחים ובדרך נפתחו לנו עוד ועוד אפשרויות בעולם המופלא הזה. גילינו למשל, שיש למטבע הצלילה צד חדש ומכאן הגבול הוא רק אישי, שאותו אני ורק אני, יכול לשבור מחדש וכי קיימים שלל סגנונות בתחום ולכל סגנון צלילה חופשית, יש את השיא שלו.
אני ממליץ בחום לכולם לנסות, זה פשוט מדהים.

פרויקט ארכיון מנטה לדורותיו נמשך (ותודה לאילו שכבר שלחו). כפי שכתבתנו  אנחנו עדין ממתינים בכיליון עיניים לתמונות, חויות, סיפורים, תובנות, סרטונים שלכם מדלפק מנטה. גם איחולי מזל טוב וברכות מעוצבות יתקבלו בברכה :).

ועוד דבר חשוב לא פחות; בשבת הקרובה בשעה 11:00 נקיים מבצע נקיון תת מימי במסגרת פעילות מועדון מנטה ושומרי המפרץ באילת.

 וכמה תמונות מהארכיון שלנו;

סופשבוע מעולה ונתראה בקרוב!

WWF   הקרן העולמית לשימור הטבע היא קרן שהוקמה ב-11 בספטמבר (טוב מסתבר שיש גם גם דברים טובים שהתרחשו בתאריך הזה) 1961 בשוויץ; במטרה לקדם את המאבק להגנה על כדור הארץ.  זהו הארגון הגדול ביותר בעולם לשימור הטבע, עם 5 מיליון תומכים נלהבים ברחבי העולם, אשר עובדים ביותר מ-90 מדינות שונות ופועלים בו זמנית בכ-100 פרוייקטים שונים לשימור הסביבה (שאפו)!.

הארגון המדהים הזה שפועל רבות גם לשימור האלמוגים, האוקינוסים, צבי ים ודגת הים שמצויים בסכנת הכחדה מצליח בכל פעם להפתיע לייצר את מודעות הפרינט האינטלגנטיות והמדויקות ביותר עם מסר חד וברור שלא מצליח להותיר איש מאיתנו אדיש(נכון?). 

פה למשל יש דוגמה לקמפיין אוסטרלי מקסים הפונה ללבו של האוסטרלי ומבקש ממנו לשמור על בעלי החיים כי אחרת בעתיד המאוד קרוב החיות היחידות שנזכה לראות יהיו מלאכותיות.

 סיסמת הקמפיין היא; The Future Is Man Made

נכון שאחרי צפייה במודעות משובבות הנפש הללו מאוד מתחשק לקום ולעשות מעשה? או שזה רק אני?

שאר מודעות הפרינט מדברות בעד עצמן

�

בד"כ קשה להחליט על צלילה אחת, על מקום אחד… אבל לי,בצלילה – זה די ברור. אני אתחיל באיך הגעתי לשם..  

אז אחריי הצבא, תוך כדי קורס המדריכים שלי, מצאתי מודעה באיזה עיתון שייט על משרה פנויה למדריך צלילה באיי סיישל. לא ממש ידעתי איפה זה ומה עושים אבל כבר ידעתי שאני אסכים לכל התנאים שיתנו לי רק בשביל להגיע ולבקר שם. ובאמת יומיים בלבד אחריי מבחני המדריכים מצאתי את עצמי על טיסה לפאריז, משם לאתיופייה, משם לקניה ומשם למאהה – האי הראשי באיי סיישל.

אחריי שנה באיים, עבודה על שתי ספינות ומועדון צלילה אחד מצאתי את עצמי על ספינה שיצאה להפלגות לאיים החיצוניים שממוקמים אי שם באוקיאנוס ההודי. 

האיים האלה – קבוצת איי אלדברה הם מספר אטולים מאד מיוחדים ונחשבים כשמורת טבע ואחד מפלאי עולם. 

  

הקטע הוא שלא היינו היחידים שמתכוננים לרגע הזה. מחוץ ללגונה היו מתקבצים המונים של דגים ומסתדרים לפי להקות של סוגים. היו שם להקות ענקיות של באט פישים, ג'ק פישים, בראקודות, דפדופים, פרפרונים ומה לא… הדגים היו שחו פנימה במהירות גדולה בניסיון להימנע ממפגש עם הטורפים הרבים שאורבים להם בין האלמוגים לאורך התעלה ומדי פעם מזנקים לתוך להקה וחוטפים איזה דג.

אחריי שישה חודשים בהם ליווינו עשרות צוללים צלמים וכתבים חזרתי הביתה עם חוויה ענקית ממקום אחר, מקום שמרגיש חי. מדי פעם אני מסתכל על תמונות וקורא כתבות על המקום,אז אני ומרגיש את ההתרגשות מחדש. אז אני גם בטוח, ללא ספק זאת היתה הצלילה של החיים שלי.. 

זאת אומרת עד עכשיו ;~) 

משה שלנו סיים לפני שבוע קורס מדריכי צלילה ועבר מסטטוס עוזר מדריך לסטטוס המכובד והיוקרתי של מדריך צלילה PADI כשר למהדרין (גם לאוכלי קטניות בפסח). מאז הוא מסתובב במועדון כמו אקדח דרוך עם כדור בקנה ומחפש רק את מי אפשר להצליל, ללמד ולהסמיך. לשמחתו של משה (שהוא בוודאות לא קיפוד ים), שלי שלנו יצאה לרגע מהמשרד כדי לספוג קצת שמש אילתית חורפית ובהסתערות לא קיפודית הצליח משה לשכנע אותה להשתחל לחליפת צלילה וללכת לצלול בהדרכתו (כמובן רק לאחר תדרוך קצר של שעתיים, במהלכו עבר איתה על חוקי הצלילה השונים, פרטי הציוד הדרושים, הרכב מולקולות המים, ההיסטוריה של הצלילה, השושלת של קוסטו, ובכלל כל מה שזז במים ועושה בועות) שלי מצידה לא הפסיקה לחייך כל הצלילה ועברה את כל התרגילים בהצלחה.

עכשיו נשאר לנו להרטיב רק את בולאז', ואדים ושרית (שלחלוטין לא מוכרת בשם דובשנית).