אחותי הגדולה, הייתה בקבוצה שקוראים לה "שומרי המפרץ". חלק מהפעילות של הקבוצה הוא; השתתפות בקורס צלילה והסמכה כצולל מים פתוחים ב-PADI. אני חיכתי להזדמנות הראשונה שהייתה לי, ובגיל 12 הצטרפתי לקבוצה (זה הגיל הצעיר ביותר בו ניתן להתחיל לצלול באופן מסודר וחוקי).
אז לפני שנתחיל אני רוצה לספר לכם רגע עלינו, 'שומרי המפרץ':

פרויקט שומרי המפרץ מיועד לתלמידי כיתות ט' עד יב'. מטרתה העיקרית של הקבוצה היא; קיום צלילות נקיון והסברה בחופים ובפעילויות חברתיות והעשרה שמכוונות לשמירה על אחד ממשאבי הטבע הכי יפים שיש לנו; הים. בחופשת הקיץ האחרונה למשל, ערכנו פעילות הסברה וניקיון בקרב הנופשים בחופי אילת. אבל וללא ספק החלק המהנה ביותר בלהיות "שומר מפרץ" הוא; קורס הצלילה שבמהלכו אנחנו משפרים את יכולות הצלילה שלנו ולומדים איך לשמור על האלמוגים, דגים וכמובן על הים.

לפני שלוש שנים, בחנוכה מייד לאחר שהצטרפתי ל"שומרי המפרץ", עברתי את קורס הצלילה הראשון שלי, שזכור לי כחוויה מדהימה! עם רפי המדריך שהיה מקצועי ומקסים ודאג להשמיע לנו שירי רגאיי.

גילוי נאות: מהרגע הראשון הרגשנו אני ושומרי המפרץ שמנטה זה הבית שלנו; האווירה במועדון חמימה ורטובה וכולם נחמדים ומסבירי פנים.

וכך חלפו להם שלוש שנים מענגות של צלילות ניקיון וכיף כמו למשל: צלילת פורים משעשעת עם תחפושות, צלילת חנוכה עם הדלקת חנוכיית סטיקלייטים, הדבקות אלמוגים ועוד ועוד. לאחרונה אף צ'ופרנו בקורס כוכב שני שהיה עונג צרוף.

בחופש הגדול האחרון, בועז הציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה: לבלות את כל חופשת הקיץ בעבודה במועדון, בדיעבד היה זה הקיץ הכי טוב שאי פעם היה לי.

היום אני יודע שצלילה זה הדבר שאני הכי אוהב בעולם
ב-8.11 כולכם מוזמנים לצלילת ניקיון, סופשבוע מעולה לכולם!

פוסט אורח של דור טיבי; הילד של מנטה

אני לא כל כך אוהבת דגים ואלמוגים. כלומר, זה נחמד מידיי פעם להיתקל באיזה כריש, לוויתן, מנטה, מרקו, אלמוג צבעוני, איגל ריי וכאלו, אבל לא בשבילם אני טורחת; נכנסת לחליפה לא נוחה, מעמיסה על עצמי מיכל כבד ויורדת נמוך (על מדוע כן אקדיש פוסט נפרד). ובכנות גם לא בדיוק הקשבתי בשיעור דגים (מצטערת אייל סגל, היה מעניין וכאלה, אבל היה זה יומו האחרון של הקורס וחם, וכבר רציתי שניכנס למים ונצלול), לא שאני ממליצה על כך או משהו כזה.

בכל מקרה, לרוב אני מרגישה די מטופשת כשצוללים מתחת למים, והבאדי שלי, היחידי לבנתים, עושה לי כל מיני סימנים משונים של דגים, אני מצידי תמיד מהנהנת בראשי לאות הסכמה, ופותחת זוג עיניים עילגות ומשתהות וכשאנחנו יוצאים, הוא פונה אליי בהתלהבות ושואל: נו ראית את המורנה??? מה זה לעזזאל מורנה? ולא, לא ראיתי.

אני לא עובדת במועדון ליבנתים (לצערי), אלא במשרד מרוחק במזרח תל אביב, ממש בסמוך לצילם השחור של מגדלי עזריאלי.  זה לא כיף כמו לצלול, אבל זה בסדר, אני מניחה. זאת פרנסה והיא בד"כ מכובדת ומאפשרת לי להתנחם בשיטוטים סיזיפיים ואינסופיים ברחבי האינטרנט, שזה הדבר השני שאני הכי אוהבת אחרי צלילה, סוג של תחליף/נחמה לדבר האמיתי.  גם זה משהו.

ולטובת המלעיזים: *99.9% מזמני אני עובדת ובשאר הזמן אני נוברת שעות ארוכות באתרי צלילה, בפליקר יוטיוב ובפייסבוק בכדי למצוא עוד ועוד תמונות, צילומים, מידע סרטונים. אמממ…בעצם זאת עבודה, אני הרי לא עושה את זה בשבילי, אלא בשביל הבלוג, כן, ברור, אני בכלל נערה עובדת וקשה, ככה זה. בכל מקרה, באחד מחיטוטי היותר מרגשים ברשת, וברוח תחרות הצילום הבאה עלינו לטובה; נתקלתי בצילומים מקסימים של 2 צוללים חופשיים: יונתן צור ודן זלגלר (הם מדריכים וצלמים ויונתן הוא גם מעצב תעשייתי, אבל מפאת צניעותו ובגלל שהבטחתי לא אחשוף את שלל עיסוקיו של יונתן).

*מאז שגילתי את עולם הצלילה (די באיחור יש לכתוב) אני לא מפסיקה לזמזמם את השיר. גם כי אני מאוד אוהבת את שלומי שבן, אבל בעיקר כי זה מה שאני רוצה, תמיד ואם אפשר כמה שיותר. כפי שהקדמתי וכתבתי, אני מאוד אוהבת צילומי צלילות, אבל לא מאוד מתרגשת מדגים ואלמוגים לא כצילום ולא במים (שם אני עסוקה בהמון דברים אחרים, אבל עיזבו זה לא לעכשיו). אני הרבה יותר נרגשת לראות צוללים מצולמים בפעולה, ולכן מבחינה ויזואלית, לפחות בעייני; צילומי  צלילות חופשיות הרבה יותר מרגשות, סקסיות ופוטוגניות מאיזה דג טיפש (טוב נו הם לא באמת טיפשים ואני מניחה שמרקו חכם לפחות כמו האדם הממוצע). חוץ מזה, שצלילה חופשית תמיד נתפשת בעייני כפנטזיה וכתחום שבחיים, אבל בחיים, לא יהיה לי את אומץ הלב הדרוש (והזמן) לממשו.
*לקוח משירו האלמותי של שלומי שבן, אחת התופעות הכי ראויות שקרו לתל אביב.
*לעיתים גם הבוס שלי עשוי לקרוא את הפוסט, כך שתסלחו לי אם לא ממש דייקתי.

פה אתם מוזמנים ליהנות מכל הגלריה של יונתן צור

בימים אלו החל מה - 16/10 ועד ל 18/10 תתקיים באילת בחוף אלמוג, זו הפעם השניה ברציפות תערוכת צילומים תת מימיים. העניין המיוחד לתערוכה זו הוא שמבקריה חייבים להקפיד על לבוש הולם והוא - חליפת צלילה, משום שהצילומים יוצבו בעומק של כ - 4 מטרים בקרקעית הים….

נועם קורטלר, מדריך צלילה אילתי וצלם עטור פרסים בינלאומיים בענף הצילום התת מימי הגה את הרעיון והוציאו לפועל לפני כשנה. נועם הציב מעל ל - 20 תמונות במסלול תת מימי בשמורת האלמוגים באילת והזמין את ציבור הצוללים להתרשם מהתמונות. לאור ההצלחה והתגובות, התערוכה יצאה לסבב עולמי והוצגה במספר מדינות. באחת מהתערוכות התמונות אף הוצבו בתוך אקוואריומים ברחבי האולם כדי לתת להן את המימד הרטוב..

אם יצא לכם להגיע לאילת במהלך חג סוכות - קפצו לביקור,  מתחת למים בתערוכת אוצרות הים של נועם קורטלר. ההנאה מובטחת!

מידיי פעם, אם כי אנחנו לא ממש מתחייבים, ננסה להביא לכם צילומים תת ימיים מעניינים מרחבי העולם והרשת. הראשונה בסדרה, היא של הצלם הנודע Brian Skerry שצילם תמונה מרגשת של צולל ליד לויתן, פה אתם יכולים להתרשם מראיון שנערך איתו בנשיונל ג'יאוגרפיק, על הצילום יוצא הדופן.

ולאירוע לא פחות חשוב; מחר יש לבועז שלנו יומולדת 30, מזל טוב מותק!  ואתם בואו להגיד לו מזל טוב.
 

תודה לקיילין על הלינק