ההתרגשות שלי הייתה גדולה. אני נוסע לגטנבורג (GOTENBORG), בשוודיה, למתקן הניסוי של חברת 'פוסיידון'. הסיבה למהומה: השתלמות ייחודית במערכת הצלילה הסגורה המסקרנת ביותר בעולם. כבר תקופה ארוכה מסתובבות בשוק הצלילה העולמית שמועות כי חברת 'פוסיידון',  שנרכשה באחרונה על ידי שותפים אמריקאים, מבצעת מיזם על בסיס מערכת ה- CIS LUNNAR – MK V, מערכת הצלילה שפיתח ד"ר ביל סטון, שהמציא יחד עם צוותו פתרון ממשי לצלילה של שעות ארוכות בעומקים גדולים. החסרון הגדול היה בעובדה שהמערכת הראשונה שקלה כ-90 ק"ג ונמכרה תמורת עשרות אלפי דולרים לפי הזמנה ייחודית.

המוצר החדש, כך אמרה השמועה, הוא מערכת סגורה עבור צלילה ספורטיבית, ידידותית למשתמש, בטיחותית להפליא, קטנה, קלה ובמחיר השווה לכל נפש, המשלבת את האיכות של 'פוסיידון' כיצרן והמקצועיות והניסיון הרב שצבר צוותו של סטון.
פריצת דרך? כבר אמרתי. מערכת סגורה המכוונת אל כלל הצוללים ולא מערכת קצה הבנויה ועובדת עבור צוללי מעמקים, חוקרי מערות ושאר לקוחות בעלי דרישות אקסטרים, היא בהחלט מהפיכה.

כמדריך פעיל, מנהל מועדון צלילה משמעותי בישראל, מדריך לצלילה טכנית וקורס דירקטור של ארגון הצלילה PADI, הצהרה כזו, מכיוונו של יצרן מערכות צללה סגורות, מעלה מספר שאלות הדורשות התייחסות:  האם ההכרזה מקרבת את הקץ על אותן קונפיגורציות טכניות מסובכות? דחיסת וערבול מאות ליטרים של אוויר, חמצן וגם הליום? שליטה בריבוי ווסתים המחוברים לגוף בצבעים שונים וסימונים שונים? האם בסופו של עניין הכיוון העתידי של הצלילה היא לשתי חלופות? האחת, צלילה קלאסית עם אותו מיכל על הגב, המכיל תערובת גז כזו או אחרת, היכולה להיקרא “צלילה במערכת פתוחה”, והשנייה, היא צלילה במערכת סגורה בעלת ביצועים דומים ליכולות של אותן קונפיגורציות טכניות סבוכות כל זאת עם מערכת קלה לנשיאה ותפעול, המערבלת את הגז אותו צורך הצולל מתוך שני מיכלים קטנים וכל זאת בצורה ממוחשבת ואוטומטית.

מה זה “מערכת סגורה”?

ולרגע, הפסקה מתודית: מה זה בעצם “מערכת סגורה”? מערכת סגורה יודעת לנצל את החמצן הנפלט מהגוף בתהליך הנשימה ולהשתמש בו שוב. על מנת לבצע זאת בצורה יעילה, יודעת המערכת להפריד בין מרכיבי הגז בו השתמשנו, לבודד ממנו את דו תחמוצת הפחמן ולהחזיר את החמצן אל תהליך הנשימה שוב ושוב. עקב כך ניתן להיכנס למים עם מיכל חמצן בנפח 2-3 ליטרים, היכול להספיק לשהייה ארוכה בת מספר שעות מתחת למים.

המערכת מורכבת ממספר חלקים עיקריים הכוללים: מיכל חמצן, מיכל גז מדלל, תיבה ובה חומר סופח CO2, ריאה חיצונית, מחשב, חיישנים וצנרת. המהדרין אומרים כי גם הריאות שלנו הם חלק מאותה מערכת היות ומדובר על מערכת סגורה.

המחשב מקבל את הנתונים מתוך מערכת של חיישנים וגיבויים ויודע לתת את התערובת המתאימה ביותר לכל עומק בו נמצא הצולל כאשר הפרמטר המוביל הוא הלחץ החלקי של החמצן. למעשה, המערכת מספקת את התערובת האידיאלית לכל עומק בו תשהה (Best Mix)
והתוצאה היא הגדלת הבטיחות, או זמן התחתית, או שניהם גם יחד.

כבכל צלילה בכל מכשיר נשימה, רמת הבטיחות נקבעת בסופו של דבר על ידי הצולל ולכן לא אוכל לומר כי מערכת סגורה מקטינה את הסיכון למחלת דקומפרסיה, שכרון מעמקים ותאונות צלילה אחרות, למרות שאכן כך הדבר בפועל.

וחזרה לנושא: הקורס בו השתתפתי היה קורס מאמני מדריכים (Instructor Trainer). הוא נמשך חמישה ימים והתקיים במתקן האימונים של פוסידון בשבדיה. הימים בשבדיה, ימי שיא הקיץ, שבהם השמש זורחת כבר ב-4:00 ושוקעת ב 22:00. לפעמים נדמה שהשבדים מנצלים כל דקה שבה השמש זורחת כאילו כדי לאגור אנרגיות לחורף המתקרב ובא, כך שרובם נמצאים מחוץ לביתם ברחובות, במסעדות, בברים ובפארקים הומי האדם.

וכך, גם האווירה בקורס הייתה מדהימה. ערבוב של משתתפים ממדינות שונות, וקורס עתיר אנרגיות חיוביות, ברמה מאוד גבוהה שנערך במתקן אימונים מהמדרגה הראשונה. הצלילות נערכו בבריכות המתקן, שאחת מהן היא פיר צלילה עמוק, עגול היורד לעומק של 10 מטרים כשלכל אורכו חלונות המאפשרים צפייה בצוללים. בתחתיתו מצאנו כיס אוויר גדול בו ניתן להחליף מערכות בנוחיות מקסימאלית, ואף להרים כוסית שמפנייה כדי לחגוג את יום העצמאות לשבדיה שחל ביום האחרון לשהותנו במתקן. כיאות למערכת קפדנית אומר כי מחצית מהמשתתפים בקורס לא זכו להסמכה וחזרו הביתה מאוכזבים…

התשובה ללמה בכלל לצלול עם מערכת סגורה? ניתנה כבר ביום הראשון לקורס. התשובה הברורה היא כיף, כיף ועוד פעם כיף. צלילה ללא בועות, השקט המוחלט, תחושת החופש והריחוף המושלם. צלילה ללא בועות, כל כך שונה מצלילה במערכת פתוחה, כך שבכל פעם שתרגלנו מעבר למערכת פתוחה, הבועות כל כך הפריעו. לאחר עשור שבו התרגלתי כל כך לבועות האלו, לא יכולתי כבר לחכות לתפוס מצלמה ולהתקרב לאיזה דגיג מיקרוסקופי שבדרך כלל בורח מכל נשיפה, או לחלופין לצלם וידאו מתחת ללהקת ברקודות וג'קפישים בראס מוחמד שלא מתפזרת מהבועות.

הרגשת החופש הזו במים, זמן התחתית הארוך, השקט ללא הבועות והאיזון המוחלט מעצים את אותה תחושת שחרור וניתוק מחיי היום יום אותה אנו כה אוהבים כעוסקים ונהנים משהייה תחת המים. איכות הנשימה, ללא כל התנגדות לה אנו רגילים אפילו בווסתי הדרישה הטובים ביותר, מעצימה אף היא את החוויה ומגדילה את היכולת של הצולל להתרכז במיזוג עם הסביבה התת-ימית – פשוט מושלם. גם תהליך הנשימה שונה בתכלית מצלילה במערכת צלילה פתוחה. הנפח של מחזור הנשימה לא משפיע יותר על האיזון ואנו מסוגלים להישאר בריחוף מוחלט בנקודה מסוימת כאילו ואנו לא נושמים ונושפים.

בחודשים הקרובים תגענה לישראל המערכות הראשונות. חברת מועדון ספורט הים האדום, נציגת 'פוסיידון' בישראל, תקיים סמינר הפתוח לקהל ותצוגה של המערכות והמשתתפים יוזמנו להכרות תיאורטית ומעשית.
 

מפרט טכני: מימדי המערכת Discovery MK VI הם: 53 * 41 * 18 ס"מ.
משקל כולל שני מיכלי אלמ' 3 ל' וקניסטר מלא – 15 ק"ג.

המערכת מכילה 2 'ריאות' בנפח של 4 או 6 ל'.

מיכל חמצן: 3ל' אלומיניום, 100% חמצן בלחץ עבודה של 100 bar

מיכל גז מדלל: 3 ל' אוויר בלחץ של 210 bar.

מאפיינים: המערכת אוטומטית לגמרי, הפייה משלבת מערכת סגורה ומערכת פתוחה באותו מכשיר ע"י סיבוב שסתום מובנה לגז המדלל.
המערכת כוללת מחשב מובנה השומר על נקודת לחץ חלקי קבועה של חמצן בכל עומק נתון ומחשב את זמן התחתית המתוקן לפי התערובת הננשמת.

ניתן לשדרג את התוכנה בחיבור אינטרנטי תקופתי.

סוללת Li-On נטענת.

נורות אזהרה, רמקול קטן ורטט מחוברות ישירות לדרגה השנייה ולפייה.
מערכת ניהול חמצן ו-ADV (שומר נפח גז שארי אוטומטי במערכת).
מערכת קליברצייה אוטומטית.

המערכת פועלת בעומקים של עד 40 מ' ובטמפ' של בין 6 ל – 32 מעלות צלזסיוס.

אחד החידושים הוא מערכת הקליברצייה שבה המערכת מזריקה זרזיף חמצן על שטח הפנים של החיישן. המערכת יודעת לפי העומק מה תהיה הקריאה של הלחץ החלקי שהחיישן אמור לספק וכך מאמתת את פעולתו.

תיכנסו גם לפה

לפני שנים לא מעטות, עוד כשהייתי ילד, הזיכרון הכי מזוקק וראשוני שיש לי הוא; כשאבא שלי אבי לוקח אותי להפלגות בים התיכון ועל הדרך מלמד אותי שיעורים חשובים, באהבת הים וחוקיה.

אי שם בין הגילאים 12-14, רק כשהתחלתי לעמוד על דעתי, כבר למדתי לצלול.

בהמשך, כשהתבגרתי הבנתי די מהר, שכל מה שאני רוצה הוא להכיר את הים על כל צדדיו. מעולם לא העלתי בדעתי כי דווקא צלילה מכל המיומנויות, יכולה להעניק לי כל כך הרבה כלים חשובים לחיים.

בהתחלה דרך הצלילה, למדתי להכיר את הגוף החיצוני שלי; כמה נשימות של אויר (בהמשך גם של חמצן ועוד כל מיני גזים) עליי לקחת על מנת לשמור על איזון מושלם, שהוא כל החן לדעתי שבמים, כמה אויר צריך לדחוף דרך תעלת האוסטיאחוס, כדי להשוות לחצים באוזניים.

במרוצת הזמן והצלילות, הבנתי שאני רוצה להעמיק את מערכת היחסים שלי עם הים. בעיקר (אם כי לא רק) דרך האינטראקציה המופלאה, שאפשר לייצר עם האנשים. משם הנתיב שלי והדרך בה בחרתי הייתה ברורה, טוב לפחות לי. עשיתי הכל כדי להתקדם במהרה במדרגות הארוכות של ההדרכה ולהתמקצע לצבור כמה שיותר ניסיון. בשלב הזה הבנתי, שאני יכול לתעל את האנרגיות שלי ולנסות להרגיע אנשים שאני בכלל לא מכיר, כל זה בזכות חוויה עילאית (כמעט מיסטית) של צלילה. זה הרגע שבו נוגעים בפחד, שלרוב האנשים נראה גדול ומנופח, ואז לאט לאט, בהדרגתיות ובסבלנות, מוצאים ממנו את כל האוויר.
זו הרגשה מדהימה, בעיקר בנקודה שמצליחים לנטרל את החששות ולגרום לכל אותם אנשים, להפסיק לפחד ולהתחיל לאהוב.

את הים אני אוהב גם בגלל הצלילה, אם כי לא רק; אני אוהב את השקט, את הרוגע, את הנוף הקסום, את תחושת הריחוף בחוסר משקל מתחת למים, את השליטה, את הדיוק ואת העושר הפראי של הדגים, אבל בעיקר בגלל המפגש הבלתי צפוי עם בעלי חיים, שאולי זאת הפעם הראשונה וגם האחרונה שנתראה.

זאת ועוד, וזאת אולי תמציתה של החוויה; אני מכור להרגשה שלעיתים, מתחת למים, הרבה יותר נעים מאשר בעולם האמיתי. נכון?

צילום: מיכאל לוין

7 בבוקר יושב על החוף מסתכל על הים…
כוס קפה וקוראסון שאספתי בדרך, טעם של משחת שיניים בפה ועיניים חצי עצומות.
דרך לא רעה להתחיל את היום, אבל בשבילי זה הישג כי אני לא ממש איש של בקרים.

מה שהביא אותי ל'תלוש' את עצמי פיזית מהמיטה ולשבת פה על החוף בשעה הזאת היא ההזדמנות לשחות עם דולפין בר שמגיע לביקורי בוקר בחופי אילת.
הדולפין הזה הוא מרקו. דולפין בר שבחר כבית את חוף אילת, ומעדיף את חברתם של בני אנוש על פני להקת דולפינים. בטבע דולפין זוכה לחסות אמו עד הגיעו לבגרות, ואז הוא צריך להשתלב בלהקה או בתור מנהיג, או לעזוב. כך שדולפינים זכרים שוחים להם בבדידותם עד שימצאו "חבר" נוסף השרוי באותו המצב, או שיתמזל מזלם ויפגשו בת זוג חיננית, שחיה ללא להקה.

מרקו האילתי, הוא דולפין שחי לבדו מגיל צעיר מאד. ככל הנראה הוא איבד את אמו בדרך כלשהי בצעירותו, ומאז הוא קצת התבלבל ונשאר פה אצלנו בים סוף.
מרקו מגיע פעם בכמה ימים לאזור החוף הצפוני, שם הוא משחק עם חבורת גולשי מרכז השיט הימי אילת, ולאחרונה הוא גם מתקרב בחופשיות לשחיינים ולצוללים.

לאחר ששמעתי רבות על מרקו, החלטתי שאפילו אני יכול להקריב בוקר אחד מחיי לכבודו.

ככה בעוד אני צולל (במוחי) במחשבות ומסתכל על הים הוא הגיח; סנפיר הגב המעוגל שלו חצה את פני המים מספר פעמים, ולפני שאמרתם ג'ק דניאלס, כבר הייתי איתו במים! משקשק מקור והמום מהחויה.

קפאתי במקום והרגשתי את הגרגור שלו סורק אותי; לדולפינים יש חוש נוסף, סונר שמאפשר להם ל'הרגיש' עצמים ולזהות אותם מעבר לחול, בתוך שקעי שונית וכ"ו. התאפקתי ולא ניסיתי ללטף אותו או לגעת בו (מה שהיה לא קל בכלל) כדי לתת לו הרגשה נעימה ובטוחה. התחלתי לשחות לאט לאט החוצה אל הים, כשמדי פעם אני צולל למטה לכיוון הקרקעית כשמרקו מלווה אותי. אני לא מכיר עוד בעל חיים, ששולט כל כך במיקום שלו במים, בתנועות קטנטנות ומשנה כיוון בכזו בחדות, מגביר מהירות מאפס למילון קמ"ש, נעצר בחלקיק שניה במקום שהוא בוחר, פשוט מדהים.

צללנו יחד קרוב לשעה, בלב הים, רחוק מהסירות ומהחוף, ולבסוף נפרדנו בצער.

אתם יכולים לתאר לעצמכם איפה הייתי ומה עשיתי למחרת בשעה 7 בבוקר,רק בפעם הזאת עם מצלמה והתמונות פה

דוד ורד - מנכ"ל רד סי ספורט קלאב
יליד אילת, בן 42.
דודו ניהל את מנטה גם בשנים 1994-1997.
בין פעליו הרבים בחו"ל דודו ארגן טיולי צלילה יבשתיים וימיים בסיני והקים חברת תיירות צלילה בדרום אפריקה.
דודו אחראי להבאת PADI לארץ וכינון יחסי עבודה עמם, והיה פעיל בהפרדתה של רשות הצלילה מההתאחדות הישראלית.
דודו מדריך של הארגונים PADI, ACUC, CMAS, ומדריך ובוחן של ההתאחדות הישראלית.

אסתי פדרמן - מנהלת לשכת מנכ"ל
נולדה בשנת 1977 והגיעה לאילת אחרי הצבא
עבדה כשנתיים במועדון הצלילה ולאחר חופשת הלידה נחטפה לתפקיד מזכירת המנכ"ל.
גם אחרי שש שנים בחברה היא עדיין מאוהבת… 

בועז סמוראי - מנהל מועדון הצלילה מנטה
יליד 78 למשפחה אילתית ותיקה שבין תחביביה הים הוא המרכז
למד לצלול לפני שלמד ללכת על האוקטופוס של אבא שחשב שהוא וסת זוגי.
הצטרף לצוות מנטה בשנ ת 2004 ומצא בית חם על החוף.

יניב מזרחי - מנהל ביה"ס ומדריך ראשי
נולד בשנת 83 בחולון
הגיע למנטה לראשונה בגיל 12 לקורס צלילה ומאז נשאר. מחניך בקורס הפך למדריך ואז למנהל בית הספר במנטה וגם היום לא קשה להבחין בעיניו הקורנות ובחיוכו השובה, גם תחת המים.

הגר כהן - מנהלת דלפק ומדריכה ראשית
נולדה באילת ב-1980
עוד לפני שהחלה ללכת כבר צללה בבריכה עם שנורקל ומסיכה.
משם הדרך כבר היתה ידועה מראש… הגר מדריכה בכירה עם ניסיון רב
ודוגמנית תת מימית בזמנה הפנוי.

אייל סגל - מדריך צלילה
נולד בשנת 1984 בחיפה וקיבל את האהבה לים מאביו הימאי
בגיל 12 נזרק למים והבין שאין סיכוי שהוא יוצא
בהמשך ובמרוצת השנים, התקדם צבר עוד ועוד התמחויות. הוא עובד במנטה כבר כמעט 3 שנים מאושרות.

דוד צוויגנבאום - מדריך צלילה
נולד ב-1981 באוקראינה הגיע לאילת לעבוד במעבר הגבול והתאהב בים
בשנת 2006 סיים קורס מדריכים במנטה ומאז משאיר אחריו שובל של חניכות נלהבות ומאוהבות.

רובי נבון - מדריך צלילה
PAPA BEAR של המועדון.
לרובי ניסיון של שנים בצלילה הוא מכיר את המדבר והים כאת כף ידו ומשניהם מפיק הנאה רבה.

אלעד פישמן - מדריך צלילה
נולד בשנת 1982 באלפי מנשה
הגיע לאילת לאחר השירות הצבאי והחל לצלול.
מהר מאוד התמכר לתחושת הריחוף במים, הניתוק ועושר בעלי החיים מסביב.
אז הוא פשוט החליט להישאר…

אריה סופר - מנהל מכירות
את סופר כולם מכירים מהרגע שתדרכו בחנות לא תרצו לצאת.
סופר יעטוף אתכם בחיוך, שירות ואז עצה טובה ובקרוב מאוד הוא יתחדש בחנות גדולה ומפוארת.

אריאלה קצ'אן - מדריכת צלילה
נולדה ב-1980 בנתניה.
במהלך טיול בעולם גילתה עולם שלם ומופלא מתחת למים, בפיג'י בין עצי קוקוס, מים תכולים וצלילות יפיפיות הבינה שנדבקה ב"חיידק" אז פשוט המשיכה לצלול…

איתמר יחיאל - מדריך צלילה
נולד בשנת 1984 בירושלים.
כירושלמי נדיר תמיד שכן בו חיבור מיסטי לים.
מהרגע הראשון שהכניס את הראש למים בקורס ידע שיהיה מדריך.

יפית לוי - מדריכת צלילה
נולדה בשנת 1977 בתל אביב
כבר כילדה החלה לצלול וצברה נסיון רב ועשיר בעבודה עם ילדים ומבוגרים וכל מי שמגיע כדי לטעום את עולם הצלילה.

בועז ליפנר - מדריך צלילה
נולד בשנת 1976 ברחובות.
"אליל הילדים", לבועז יש כשרון מיוחד, ב-25 דקות הוא מצליח להפוך ילד בן שמונה שמעולם לא צלל לדגיג מדופלם במים.
במבט, בחיוך גדול עם גומות הוא פשוט ממיס לבבות.

רפי דיין - צלם תת מימי
נולד ב-1970 בבאר שבע. החל לצלול בשנת 1993, מדריך צלילה מאז שנת 1994, ולצילום התת-מימי נכנס ב-1997.
בעבר עבד רפי כמדריך צלילה בדרום צרפת ובאילת במצפה התת מימי, והצטרף למנטה ב-1995.
בתחילת 2006 פתח את ביתן הצילום המפורסם במנטה, המציע שירותי צילום מגוונים (וידאו וסטילס) לכלל הלקוחות.
רפי מדריך צלילה של ארגוני CMAS / PADI / BSAC בן 36 ומתגורר באילת מזה 13 שנים.

שלום לכולם,
החל מהיום יש לנו בלוג צלילה חי ונושם ופתוח לכולכם.
צלילה זה המקצוע והתחביב שלנו, אבל בראש ובראשונה הדבר שאנחנו הכי אוהבים בעולם וזאת הסיבה שמלכתחילה החלטנו לכתוב את הבלוג.
פה נשתף אתכם בחוויות צלילה שלנו, בתובנות המקצועיות שלנו, הווי המועדון, אירועים, קורסים וננסה להביא לכם את מיטב החידושים בנושא.
אחת לכמה ימים נעלה פוסטים, לעיתים שלנו המדריכים ועובדי המועדון ולעיתים שלכם; בוגרי קורסים, חברי מועדון, חובבי צלילה ומתעניינים בתחום.
על כל פוסט אתם מוזמנים להגיב ולהגיד לנו מה אתם חושבים. זה המקום להסכים, להתווכח, להשמיץ, לעלות רעיונות, לשבח ולחלוק.
זהו, נגמרה ההקדמה המרגשת ואפשר לצאת לדרך.