בכל צלילה אנו מקווים שהכל יילך חלק ולפי התכנון. אך לעיתים הים מספק לנו חוויות מפוקפקות, שהיינו מעדיפים להימנע מהן. האם אנחנו באמת יודעים כיצד לעזור לצולל במצוקה?

כל מי שעבר השתלמות קורס כוכב שני בוודאי זוכר את הפרק של "הנצלה" – שילוב של הצלה והנשמה. בכוכב שני מקדישים לקורס הזה שעה אחת של שיעור תיאורטי ותרגול מעשי בסיומה של אחת מצלילות החובה. האם זה באמת מספיק כדי לעזור לצולל שנפגע במים, והוא בפאניקה או מעולף כרגע? ובכן, התשובה היא לא. כיום, בשביל להתקבל לקורס דייב-מסטר, הדרישה הבסיסית היא קורס EFR, קיצור של Emergency First Response, קורס עזרה ראשונה שנמשך חצי יום ובו מלמדים את עקרונות ההחייאה והעזרה הראשונה, וקורס צולל הצלה, שמוכר בשמו הלועזי – קורס רסקיו.

רבים בוחרים לעשות את קורס ה- EFR כחלק מקורס הרסקיו, ואז הוא נלמד במהלך היום הראשון של הקורס. זהו קורס מתקדם יותר מקורס ה- MFA (Medic First Aid) שהיה נהוג בעבר, והוא אף מסמיך את החניכים להשתמש ב"דפיברילטור", מכשיר הנותן שוק חשמלי ללב, כדי לגרום לו לחזור ולפעום.

"קורס ה- EFR חשוב מאוד לכל אדם – לא רק לצוללים. כל אדם צריך לדעת כיצד לסייע לאדם אחר, הסובל מבעיה רפואית מיידית ודחופה, ולהגיש לו עזרה ראשונה. כבר היום נשמעים דיבורים בקרב ארגוני הצלילה השונים ובייחוד בקרב PADI, לשלב את הקורס האלו כחלק ממערך הלימודים של צולל מים פתוחים מתקדם." מספר בועז סמוראי, מדריך בכיר במרכז הצלילה "מנטה" באילת. "אמנם קורס זה אינו מסמיך את הצולל לבצע צלילה מקצועית יותר, ובסיומו הוא לא יידע כיצד לצלול עמוק יותר או עם תערובות גזים שונות. אבל הוא יילמד כיצד להציל את חיי חבריו ובייחוד חיי ה'באדי' שלו. ללא ספק זהו קורס חשוב ומועיל – לא רק בצלילה אלא גם בבריכה, ברחוב ובכל מקום שבו אנו עלולים למצוא מישהו במצוקה רפואית ולהושיט לו יד".

קורס ה- EFR כולל מידע על זיהוי אדם במצוקה רפואית ומלמד כיצד לנסות לקבוע את מצבו וכיצד להושיט לו עזרה ראשונה, שיכולה לכלול בשעת הצורך גם הנשמות ושימוש בדפיברילטור. כיום כבר לא מלמדים בקורס עיסויי לב כמו בעבר, משום שהוכח שטכניקה זו ברוב המקרים לא יעילה ובחלק מהמקרים אף מסוכנת – במקרה ולבו של הנפגע עדיין פועם. עם התקדמות הרפואה, חלה גם התקדמות מהותית בטכנולוגיה, ומכשיר הדפיברילטור כבר אינו מזכיר את הקופסא האימתנית עם שני הפדלים המוכרים לנו מסדרות כגון ER ודומותיה. את הפדלים מחליפות שתי מדבקות גדולות אותן מדביקים על חזהו של הנפגע. הדפיברילטור מקבל מידע על מצבו של הלב מן המדבקות הללו וקובע בעצמו האם לתת שוק חשמלי ובאיזו עוצמה ותדירות.

לאחר קורס ה- EFR: קורס הרסקיו, "צולל הצלה" בשמו העברי, נמשך שלושה ימים וכולל כחמש צלילות ושיעורים עיוניים. בין הנושאים הנלמדים: הפסיכולוגיה של ההצלה, זיהוי מצבי לחץ, מוכנות למקרי חירום בצלילה, שימוש בחמצן, ניהול תאונות, תגובות למקרי חירום והצלה עצמית. הצלילות עצמן כוללות תרגול של החומר הנלמד באופן המדמה אירועים אמיתיים ככל הניתן. לעיתים המדריכים גם מכינים "הפתעות" לחניכי הקורס, כדי לבחון את תגובתם לאירועים לא-מתוכננים.

בין התרגולים, לומדים כיצד לגשת לצולל מחוסר הכרה מתחת למים, לבדוק את מצבו ולהציף אותו אל פני המים באופן בטוח ואיטי, כדי לא לעלות מהר, כיצד לגשת לצולל מחוסר הכרה שצף על פני המים ולהושיט לו עזרה, וכיצד לגרור אותו למקום מבטחים. עוד נלמד בקורס, כיצד לגשת ולסייע לצולל בפאניקה. לדברי סמוראי, הקורס קפדני מאוד ומכיל את כל המידע הדרוש – החל מטכניקות של החזקת וגרירת צולל מחוסר הכרה וכלה מטכניקות של העלאת צולל כזה במעלה סולם או אל מזח או סירה. "הכל מתורגל עד שכל החניכים שולטים היטב בחומר, ואנו סומכים עליהם שיידעו כיצד להגיב בשעת צורך. אין פשרות כשמדובר בחיי אדם", הוסיף.

קורס עזרה ראשונה וקורס רסקיו מומלצים מאוד לכולם – ללא קשר אם הם מתכוונים להתקדם במעלה ההסמכה לכיוון דייב-מסטר, או סתם רוצים להמשיך ולצלול בכיף. לא בכדי נאסר על צוללים לצלול לבד: תפקידו של בן הזוג הוא לשמור על חיינו, ותפקידנו – לשמור על חייו. ה'באדי' שלך הוא גם חבר שלך. לא תציל אותו?

צוללי 'מנטה' מוזמנים להצטרף אל שאר צוללי העולם ולקחת חלק בתחרות הצילום התת-ימי של אפסון, שהופכת לגלובאלית

חלמתם לצלול ולצלם? אוהבים להשתתף בתחרויות? מנטה מרכז צלילה מזמין את ציבור לקוחותיו, חברי המועדון ואוהבי הצלילה והים באשר הם, לקחת חלק בתחרות הצילום התת ימית "אפסון הים האדום". והשנה: התחרות הופכת לגלובאלית!

תחרות אפסון הים האדום הנערכת זו השנה השביעית באילת לוקחת צעד נוסף ופותחת את כל העולם לתחרות אחת גדולה שתיערך בחודש אוגוסט 2011 – שלושה חודשים לפני מועד קיומה של התחרות בישראל.

בניגוד לתחרות שבאילת, שם צריכים הצלמים במקצה ה'חי' להגיע פיזית לדרום הארץ ולצלם שם במרתון של מספר ימים, בתחרות הגלובאלית ולמשך שבוע ימים כל הימים והאוקיאנוסים ברחבי העולם יהפכו לזירת ההתרחשות של פסטיבל אחד גדול במסגרתו יתארחו צלמים תת-ימיים, חובבים ומקצועיים, שיתחרו – במקביל – על פרסים יוקרתיים ב-7 קטגוריות שונות. בתחרות יכולים לקחת חלק צלמים מכל מקום בעולם; מהאוקינוסים הפתוחים דרך נהרות ואגמים מתחת לקרח ועד לצלמי אגמי המים המתוקים ובתנאי שנרשמו באתר התחרות עד ה-30 ביולי 2011.

התחרות העולמית עצמה תיערך בין התאריכים 1-8 לאוגוסט 2011. הנרשמים בהרשמה מוקדמת עד ל- 1 ליולי 2011 אף יזכו בבונוס מיוחד – סט נוסף של תמונות ללא חיוב על כל קטגוריה שנרשמו.

הגשת תמונות לתחרות בכל קטגוריה תתבצע בין אוגוסט 9-15 2011 ואילו הכרזת הזוכים תיערך במהלך תחרות 'אפסון הים האדום' בטקס הסיום שיערך ב-19 לנובמבר 2011 על מדשאות מלון ישרוטל ים סוף באילת.

לדברי מארגני התחרות, בעקבות התחרויות הקודמות התקבלו אינספור פניות של צלמים, מקצועיים וחובבים מכל רחבי העולם, שלא יכלו להגיע לשבוע הצילומים באילת, אבל מאוד רצו לקחת חלק ב'אולימפיאדה של הצילום התת-ימי'. "החלטנו השנה שכל העולם ים… כל אחד יוכל לצלם בטריטוריה הביתית הרטובה שלו, ולהתחרות מול חברים לעיסוק מכל העולם".

בואו לקחת חלק בחוויה עולמית מטורפת של צלילה וצילום. פרטים נוספים ניתן לקבל באתר התחרות או במרכז הצלילה 'מנטה'.

גורואים עוסקים בדרך כלל בעיקר בהרחבת התודעה שלהם. הם עושים זאת בדרכים שונות – חלקן לא חוקיות. אולם אם נישאר עם הדרכים החוקיות, צוללנים מחפשים כל הזמן הזדמנויות שיפקחו את עיניהם, ירחיבו את תודעתם ואת אופקיהם – בכל הנוגע לצלילה.

אתם קרוב לוודאי מכירים את אתרי הצלילה הרגילים: ים או אגם. ודאי צללתם בכמה מהם.
אני בטוח שרבים מכם לא ביקרו במקומות, אשר אם אהיה כן עימכם – הרחיבו קצת את תודעתי.

אולם אני סוטה מהנושא.

ישנו מספר עצום של אתרי צלילה, והיכולת האנושית להגות רעיונות לאתרי צלילה וליישמם, פשוט עולה על כל דמיון. אפשר למעשה לצלול בכל מקום – ובכל מקום שיש בו מים עמוקים מספיק, צוללנים ימצאו דרך להגיע אליו.

להלן הרשימה:

בריכה – אתם ודאי זוכרים את הבריכה מצלילות ההיכרות שלכם, או את הצלילה באזור מים מוגבלים במהלך קורס PADI לצוללני מים פתוחים. בריכות הן דרך נהדרת להישאר במים ולשמור על מיומנויות צלילה עדכניות. לגורו אין שום דבר נגד צלילה בבריכה.
אולם – ההגדרה של בריכה הורחבה. מעתה, "בריכות" יכולות לכלול גם את:

1. monte mare – בריינבך, גרמניה, ישנו קומפלקס גדול מקורה עם עומקים המגיעים עד 10 מטרים וטמפרטורת מים קבועה של C 28.
2. San Alfonso del Mar- כיום הבריכה הגדולה בעולם, המשתרעת על פני קרוב ל- 77 דונם וחלקה העמוק מגיע ל-35 מטרים. מי היה מאמין, שצריך לקחת סירה כדי להגיע לאתר הצלילה בבריכה?

אקווריום – נכון, זה בעצם בריכה, אבל בריכה עם הרבה דברים אמיתיים בתוכה. בנוסף, כולם יכולים להסתכל עליך מבעד לזכוכית ולעשות לך פרצופים מצחיקים. יש אקווריומים רבים לבחירה – אבל בואו תראו מה יש ל – Downtown Aquarium בדנבר קולורדו, ארצות הברית, להציע.

מחצבות, מכרות… ועוד – אתרי צלילה פנים ארציים אלו, מעשה ידי אדם, שנבנו על ידי בני אדם או שפשוט קיימים שם, הם אתרי צלילה לצוללנים מתחילים ומנוסים כאחד. לבריטניה יש אפילו מדריך מקוון לאתרים אלו. אך בל נשכח גם את המכרה הנטוש המוזר של Bonne Terre בארצות הברית. אולם אם אתם מעוניינים בחוויה סוריאליסטית אמיתית, אתם מוזמנים ל- Bonneville Seabase ביוטה, ארצות הברית, הנמצא בלב המדבר ועטוף שלג בעונת החורף. עם זאת הוא מתגאה במים חמים ומלוחים – יחד עם יצורים טרופיים – הודות למשבי רוח גיאותרמיים.
אגמים – מאגם באיקל ברוסיה ועד לאגם איצ'ם באוסטרליה ואגם מלאווי באפריקה, צוללנים מצאו דרך לצלול בסביבות המים המתוקים בעולם. אם צלילה באגם טובה לג'יימס קמרון, היא מספיק טובה גם לגורו.

נהרות – תמיד חשבתי שהניו-זילנדים קצת משוגעים, אבל עכשיו אני בטוח. הם משוגעים לגמרי ויודעים איך להפיק את המקסימום מהמדינה המדהימה שלהם. קחו נהר קר עם זרם חזק, לדוגמה, אנשים רגילים מסתכלים עליו וחושבים שהוא קרוב לוודאי לא מספיק טוב לדייג. צוללנים בניו-זילנד? הם לובשים שכבה נוספת ומנסים להתחמק מקופצי הבנג'י הטובלים את ראשיהם כאשר הם צוללים במורד הזרם.

הים – זהו מקום הצלילה הברור מאליו אשר תמיד מושך את רוב תשומת הלב. אך אי אפשר שלא לדבר עליו. מצלילת חוף פשוטה ועד להרי מצולה ושוניות נידחים שניתן להגיע אליהם בטיולי צלילה הכוללים הפלגה ללב ים, ישנם מיליוני אתרי צלילה בעולם האוקיינוס, ולכן לא ארחיב רבות בנושא. אולם ישנו מקום מיוחד אחד שברצוני להזכיר. אם אי פעם רציתם לחיות מתחת לים, Jules Verne Undersea Lodge הוא המקום.

סילו לאחסון טילים – אם לא חייתם בתקופת המלחמה הקרה אך תמיד רציתם לדעת מה ההרגשה, ישנם מספר מקומות שבהם עדיין תוכלו לעשות זאת. בארצות הברית ישנם שני אתרים לאחסון טילים שבהם ניתן לצלול. מצטער, אבל לא כולל הטילים.

ואם אתם ממש נואשים – כמו שאולי היה הגורו (ואני מדגיש, אולי) לפני שנים, תוכלו לצלול בתוך האמבטיה. כמובן שתמיד רציתי גם למלא את המקלחת במים.

פספסתי משהו? אם כן, אנא ידעו אותי בבקשה.

לצוללים שלא סומכים על אף אחד אחר ואוהבים לעשות הכל בעצמם, לצוללים הטכניים שרוצים להבין יותר וסתם לבעלי סקרנות טבעית, שתמיד רצו לעמוד מהצד השני של דלפק הצלילה. קורס מערבלי גזים – לא לפיזיקאים בלבד.

מאת: דורון ברקת. צילום: רוני פוגלמן.

לרובינו חווית הצלילה נעצרת בדלפק. אנחנו יודעים ששם מקבלים ציוד ומיכלים מלאים, ולשם מחזירים מיכלים ריקים. אבל אין לנו ממש מושג מה קורה מהצד השני, וכיצד המיכל שלנו מתמלא. בקורס נייטרוקס לומדים קצת יותר על הנושא, מכירים את הפיזיקה של הגזים וכיצד הרעילות שלהם משפיעה על הפיזיולוגיה של הצולל, והדבר נלמד בהרחבה גם בקורס התמחות עומק של PADI, שכחלק מההסמכה לצלילה לעומקים, מלמד גם על ההשפעות השונות של הגזים. עתה ירדנו למועדון מנטה, ללמוד איך מערבלים גזים, בקורס התמחות מערבל-גזים של PADI.

בניגוד לתחושה הרווחת, שהאוויר שלנו היה קיים מאז ומעולם בתוך המיכלים שלנו ולאחר השימוש הם נזרקים כמיכלים חסרי ערך, הרי שאין כך הדבר ובחדר הדחיסה ניצב לו דוחס גזים מוסמך, שתפקידו לתת לנו בדיוק את התערובת שאנחנו צריכים, בין אם מדובר באוויר, בין אם מדובר בתערובת של נייטרוקס ובין אם מדובר בתערובת טרימיקס, המשלבת גם הליום.

מבלי להכיר את אותו אדם אישית (בדרך-כלל), אנו מפקידים את חיינו בידיו בכל עת שאנו צוללים עם מיכל שהוא דחס עבורנו. סטייה קטנה מהתערובת המבוקשת עלולה לסכן את חיינו בצלילה, ובעוד שטעות כזו נוכל לחשוף בבדיקה פשוטה יחסית, הרי שאם מדובר בתחזוקה לקויה של המיכל או של המדחס עצמו או בנק הגזים – לעיתים לא נוכל לעלות על התקלה כלל. מכאן שתפקידו של דוחס הגזים הוא תפקיד בעל אחריות כבדה מאוד.

קורס מערבל-גזים אורך יומיים, ובמהלכו לומדים על הגזים השונים שנדחסים, על סוגי מדחסים שונים הפועלים בדרכים שונות, על דחיסה ישירה או דחיסה באמצעות בנק ועל היתרונות והחסרונות של כל שיטת דחיסה ודחיסה. שיעורים נוספים מוקדשים להסברים על תחזוקה נאותה של מדחס וכן טיפול וניקוי מיכלים לשימוש עם תערובות עשירות בחמצן, על סוגי מסננים ואטמים, שמנים וגריז לסוגיו, שמותאמים או אסורים לשימוש בתערובות שונות.

לאחר שעברנו את השיעורים העיוניים מגיע השלב המעשי – דחיסת מיכלים מסוגים שונים וטעינתם בתערובות שונות. במקרה שלנו, הדבר נערך בחדר הדחיסה של מנטה, תחת עינו הפקוחה של הטכנאי בולאז'. בולאז', כיאה לממשיכו של הטכנאי המיתולוגי ואדים, הוא מורה מעולה-אך-קשוח-מאוד, ולא מוותר על שום טעות קטנה. מספר לא מועט של מיכלים רוקנו מגזיהם, לאחר שטעינו באחוז אחד ואף פחות מכך, בהרכב התערובת הנכונה. "אתם אחראים על חיי אדם – אין לכם שום מקום לסטייה" גער בנו (הגם שלעיתים מותרת סטייה כלשהי. אצל בולאז' הכל נעשה פונקט על הנקודה העשרונית).

לאחר שלמדנו על "דחיסה ישירה" ממדחס אל המיכלים וכן על "דחיסה עקיפה", באמצעות דחיסת בנק אוויר, או בנק נייטרוקס וממנו באמצעות השוואת לחצים אל מיכלים הצלילה, הוביל אותנו בולאז' אל חדר המדחסים, לשיעור מעשי בטיפול במדחסים. למועדון מנטה יש שלושה מדחסים: שניים גדולים ואחד קטן, וכן בנק אוויר ובנק נייטרוקס בתערובת קבועה, ממנו "גוזרים" את תערובות ה- 32 ו- 36 אחוז חמצן. חלקם זקוקים לפילטר המבוסס על פחם אקטיבי שחור ואחרים על פחם לבן, לחלקם יש מסננים נוספים, ולאחרים יש מערכות שונות, הדורשות טיפול. גם המיכלים של בנק הגזים, הממולאים ישירות מהמדחסים השונים, דורשים טיפול, תחזוקה ובדיקות כל מספר שנים.

לאחר פירוק והרכבה של מדחסים, שלא היתה מביישת טירונים בשריון, עברנו לשיעור המחשבים של הקורס. ערבול גזים נעשה לפי טבלאות מוכנות מראש, אך כדי לחסוך בכאב הראש פותחה ע"י PADI תוכנה מאוד קלה ונוחה לשימוש: מצד אחד מגדירים בתוכנה את סוג המיכל שיש לנו כעת ואת התערובת שבתוכו ונפחה, ומצד שני בוחרים את התערובת הרצויה וכמותה – בין אם מדובר בנייטרוקס ובין אם מדובר בטרימיקס. המחשב עושה את החישוב ואומר לנו איזו תערובת יש לדחוס בתוך המיכל, קרי: מה אחוז האוויר, מה אחוז החמצן ומה אחוז ההליום שעלינו לדחוס בתוך המיכל – כדי להשיג את התערובת המבוקשת. כדי לדחוס מיכלים יותר "שגרתיים", כגון נייטרוקס 36 ו- 32, קיימות כבר טבלאות מוכנות על קיר חדר הדחיסה, והמיכלים נדחסים בהתאם ללחץ הקולקטיבי שבתוכם.

לאחר סיום יומיים מפרכים, תחת שרביט ניצוחו של בולאז', שכללו גם שיעורים עיוניים, גם שיעורים מעשיים, דחיסת מיכלים שוב ושוב וקריאת ספר הקורס, המכיל חומר לא קל בכלל בפיזיקה, לחצים, כימיה ותיאוריה, הגיע רגע המבחן. המבחן, ככל מבחני PADI, הוא בסגון מבחן אמריקאי עם שלושים שאלות. זהירות! המבחן לא קל בכלל, וכולל התעסקות עם חישובים של שברירי אחוזים, ניתוח תערובות ופירוט תהליכים ובדיקות. רבים נכשלים בו בפעם הראשונה, ובולאז' לא מוותר – אחרי הכל מדובר בחיי אדם. גם עבדיכם הנאמן נכשל במבחן הראשון, אבל לאחר שיעור חזרה, קריאה אינטנסיבית של הספר והכנה נפשית למבחן, עבר אותו בהצלחה יתרה.

קורס מערבל-גזים לא נועד לכל צולל. יש צורך בסקרנות טבעית, אהבת מקצועות הפיזיקה והכימיה, והכי חשוב: חוש אחריות ואכפתיות לחיי אדם. אלו שאוהבים את התחום – בעיקר צוללים טכניים (בדגש על צוללי טרימיקס) יקבלו ידע רב וזווית מבט חדשה על מיכלי הצלילה שלנו, שעד היום נתמלאו להם באופן מסתורי, ופתאום הפכנו להיות מודעים לקשיים ולמדע שעומד מאחורי הדחיסה, והופך את הצלילה שלנו לחווייתית ובטוחה יותר. אחרי הכל, החיים שלנו לעיתים נמצאים בידיו של דוחס הגזים שלנו.

כמיטב המסורת של התמיכה בצילום התת-ימי, העניקה אפסון ישראל את חסותה גם לתערוכת הצילום הצלם האילתי דני וינברג, מי שכבר הספיק לזכות בעבר בתחרות הבינלאומית של "אפסון הים-האדום".

התערוכה, "בעין הדג" , תיפתח במוצאי חג השבועות, ה 9.6.11 על המדשאה במלון ישרוטל ים-סוף, ותוצג במועדון הצלילה מנטה.

כחלק ממחויבותה של החברה בתמיכה באמנות ובאמנים בקהילה, כל העבודות בתערוכה הודפסו באדיבותה של אפסון,  במדפסת המקצועית  STYLUS PRO9900, הידועה כבעלת טווח ואיכויות הצבע הרחבות בעולם וכבעלת עמידות הדפסה לדהייה

"צילום תת-ימי עבורי הוא דרך חיים", מצהיר וינברג.  אני רואה בצילום התת-ימי שילוב אמביוולנטי וכמעט בלתי אפשרי בין שני צרכים: הצורך בריגושים מצד אחד, ובשלווה מצד שני. התחושה שכל צלילה עם מצלמה עשויה להעניק חוויה או מפגש מרתק שיאיץ לי את הדופק, מרגשים אותי כל פעם מחדש".

אפסון ישראל הוקמה בשנת 1999, כחלק מאפסון אירופה. חברת אפסון הנה ציבורית , נסחרת בבורסה בטוקיו ומעסיקה מעל 93 אלף עובדים ברחבי העולם. החברה מתמחה בפיתוח, ייצור ומכירה של מוצרי הדפסה, סריקה והקרנה.